דחיית ערעורים על גז"ד בעבירה של יידוי אבנים

המערער (המשיב בתיק 1858/08, להלן: המערער) הורשע על פי הודאתו בעבירה של יידוי אבנים, בכך שביום 2.3.08 יידה אבנים לעבר כוחות צה"ל, במחסום קלנדיה.

על המערער, שהודה עוד במועד שנקבע לדיון בבקשת התביעה להאריך את מעצרו עד לתום ההליכים, הוטלו 10 חודשי מאסר, מתוכם 5 חודשים לריצוי בפועל.

שני הצדדים סבורים כי בימ"ש קמא שגה בקביעתו זו.

הסנגוריה מדגישה את העובדה כי המערער נגרר ליטול חלק בהתפרעות המונית. כן מדגיש הסנגור את עברו הנקי של המערער, את הודאתו באשמה בהזדמנות הראשונה, את העובדה כי מעשיו לא גרמו נזק, ואת חוסר התועלת שבכליאתו בקרב עבריינים העלולים להשפיע עליו לרעה. לבסוף, מפנה הסנגור לחרטתו של המערער כנסיבה נוספת לקולא.

התביעה הצבאית מצידה סבורה כי העונש ההוטל אינו תואם את רמת הענישה המקובלת בבימ"ש זה ואף לא בביהמ"ש העליון, במיוחד על רקע העובדה כי המערער בגיר. עוד מציינת התביעה את העובדה כי העבירה בוצעה כחלק מהתפרעות המונית כנסיבה לחומרה דווקא.

אין ספק כי תיק זה אינו נעדר רכבי חומרה ברורים. המערער השתתף בהתפרעות המונית בה יודו אבנים לעבר כוחות הביטחון, התנהגות הפוגעת קשות בסדר הציבורי ואף עלולה לסכן חיים. המערער בגיר ועל כן, אין לנו אלא להניח כי היה מודע היטב להשלכות העלולות לנבוע ממעשהו.

מאידך גיסא, לא ניתן להתעלם מהנסיבות שפורטו ע"י הסנגור, בהן ראה ביהמ"ש להתחשב. ראויה לציון מיוחד הודאתו של המערער בהזדמנות הראשונה, אשר הדגשנו לא אחת כי מצדיקה הקלה מסוימת בעונש, על רקע קבלת האחריות טמון בה, וכן שיקולים הקשורים לניצול מרבי של המשאבים השיפוטיים המוגבלים.

בנסיבות אלה, הגם שאין כל חומרה בעונש שהוטל ע"י בימ"ש קמא, הגעתי למסקנה כי הוא מצוי במתחם הענישה הראוי למקרה זה.

אשר על כן, החלטתי לדחות את שני הערעורים.

ניתן והודע היום, 20 במרץ 2008, י"ג באדר ב' התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

משנה לנשיא

רמ"שית: לש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: